יום שבת, 18 באוגוסט 2012

הנכדה של מר לין - פיליפ קלודל



ספר מקסים, עצוב ומטלטל.
אין להאריך בביקורת. כל המוסיף גורע.
המלצה מכל הלב: השיגו את הספר. קראו.
ספר קצרצר. 114 עמודים. קראתי אותו במשך כשעה בה לא יכולתי להתנתק מחרדה פנימית באשר לשאלה מה יהיה סופו. ברור היה לי שסופו יהיה מר אבל לא ציפיתי לתפנית הדרמטית, תפנית שיוצרת מחדש את הספר כולו, הופכת את הפרטים שאמנם לא נראו תמוהים אבל הובנו לא נכון למשהו אחר לגמרי.
פתאום הכל מובן.
גל של חמלה והבנה עמוקה שוטף את הקורא כשהוא מגיע לסופו של הספר.
ספר עמוק המכיל באמפטיה מופלאה את השאיפה של כולנו לדיאלוג ומערכות יחסים הומניות בין אנשים השונים זה מזה. 
תרגום מעולה.
ספר מופת. יחיד במינו. יקר ערך.


יום שני, 5 במרץ 2012

Diane Fitzgerald's Favorite Beading Projects



כתבתי כמה מילים בENGLISH
מכיוון שקל לי הרבה יותר להתבטא בעברית - אעשה זאת גם בבלוג הזה.
אני מודעת לכך שמדובר בספר מקצועי, אבל חשוב לי לכתוב את הביקורת, דווקא משום שהתאכזבתי מהספר.
דיאן פיג'רלד היא אחת המעצבות האהובות עלי, עם זאת הפרויקטים בספר הזה אינם, בעיני, מספיק מושכים, יפים. משהו חסר.. הם נראים לי מיושנים, חסרי חן, טריוויאליים. בוודאי לא משהו שאענוד.

אבל, ובכל זאת, היה פרויקט אחד נהדר שהלהיב אותי. אני מתעניינת בחריזת תחרה וביצעתי על פי ההנחיות של דיאן את הצמיד. הפרויקט בוצע בזמן קצר יחסית, לא היה צריך להשקיע שעות על גבי שעות כדי לסיים אותו. הוא לא "סיזיפי" כפרויקטים רבים מסוג זה.  אני אפילו מתכננת כמה וריאציות לפרויקט הזה. 

אז יצאתי בכל אופן ברווח, ובגדול :-)

בינתים הייתי נותנת:
*** על בחירת הפרויקטים
***** על עיצוב הספר, הדוגמאות וההנחיות

אין מה לומר. דיאן מוכשרת ביותר, אבל קצת "פיספסה" בספר הזה.

יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

אלנה פרנטה - ימי הנטישה

ספר נהדר. לא יכולתי להתנתק.

אצטט מהכריכה -
"ימי הנטישה הוא הרומן השני של פרנטה...היו קוראים שזועזעו, ורוב הקוראים עצרו את נשימתם (והביקורות הסכימו עימם). מיד עם הופעתו באיטליה העפיל הספר לראש רשימות רבי המכר ושהה שם כמעט שנה (נמכרו כ200,000 עותקים)."

הספר מתחיל כך:
"באחר צהרים של אפריל, מיד לאחר הארוחה, הודיע לי בעלי שהוא רוצה לעזוב אותי. הוא עשה זאת כשהורדנו את הכלים מן השולחן. הילדים רבו כרגיל בחדר האחר, הכלב חלם ורטן ליד ההסקה. הוא אמר לי שהוא מבולבל, שעוברים עליו רגעים נוראים של עייפות, של חוסר סיפוק, אולי של פחדנות. הוא דיבר ארוכות על חמש עשרה השנים של נישואינו, על הילדים, והודה שאין לו שום תלונות, לא עליהם ולא עלי. הוא שמר על ארשת מאופקת כמו תמיד, חוץ מתנועה מוגזמת של יד ימין, כשהסביר לי בעווית ילדותית שקולות חרישיים, מן לחשוש, דוחפים אותו למקום אחר. אחר כך לקח על עצמו את האשמה על כל מה שקרה, סגר מאחוריו בזהירות את דלת הבית, והותיר אותי מאובנת ליד הכיור. "

הספר מדבר בעד עצמו. אין מילים שיוכלו לעשות זאת במקומו.

ספרים נוספים של הסופרת שתורגמו לעברית:
אהבה מטרידה, מאיטלקית: אלון אלטרס, תל אביב: הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד - ספרי סימן קריאה, 2009
הבת האפלה, מאיטלקית: מירון רפופורט, תל אביב: הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד - ספרי סימן קריאה, 2011

קישורים:
הספריה החדשה
הארץ - תעלומת אלנה פרנטה
וויקיפדיה

יום שני, 4 ביולי 2011

ד"ר קן רובינסון - המקום הנכון

"איני מבקש לטעון שטעות ויצירתיות הן היינו הך. לפעמים טעות היא פשוט טעות, אך אין ספק שמי שאינו מוכן לטעות לא יוכל ליצור שום דבר מקורי."  ע"מ 30

אני אהבתי את הספר.
אין צורך במילים - הקשיבו לד"ר קן רובינסון ב"TED":
Ken Robinson says schools kill creativity | Video on TED.com

ובכל זאת, לשם שיווי משקל  - גם ביקורת ש"קוטלת" את הספר..(הארץ ONLINE 15.6.2011):
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231237.html


יום שבת, 11 ביוני 2011

סול בלו - הקורבן

את הספר הזה קראתי לאט. כל יום שנים או שלושה עמודים. מדובר באדם שהפך להיות קורבן. בעצם בשניים - טירוף בשניים. לוונטל, גיבור הספר, הפך לדמות מוכרת בחיי, קרובה אפילו. מישהו שהיכרתי היטב וחשתי אמפטיה אליו. לבטיו, חוסר האונים שלו, תגובותיו המאופקות כמו המוחצנות הפכו לחלק מחיי. דווקא משום שקראתי את הספר משך זמן ממושך נראה לי שאני מחלקת אתו את החוויה המוזרה וחסרת ההגיון שעוברת עליו.
חסרת הגיון מחד, אבל כזו שעלולה היתה לקרות לחלק מאיתנו. לא לכולם. בוודאי שלא היה יכול הדבר לקרות למי ששולט בחייו, מכוון את האחרים, דומיננטי ובעל ביטחון עצמי. אלא לאלה המופנמים יותר, ש"נסחפים", נותנים לאחרים להוביל אותם ומצפים ש"יהיה טוב". אלא שמוצאים את הכח לעשות שינוי רק כאשר הם כועסים מאד ומגיבים מתוך עוצמת רגשות שמטלטלת אותם.

בניו יורק טייימס נכתב כביקורת על הספר: "מעין סיוט בנוסח דוסטוייבסקי. כתוב בעוצמה לא רגילה".
בניו יורק רוייו אוף בוקס נכתב: "הרומן הטוב ביותר שנכתב באמריקה זה שנות דור".

..."תבין, אתה צריך להביא את עצמך למצב שכבר לא תוכל לשאת עוד את הדרך הישנה ולהמשיך בה. כשאתה מגיע לשלב הזה.."  הוא שילב את אצבעותיו, והגידים על מפרקי ידיו בלטו. "לוקח הרבה זמן עד שאתה מוכן להפסיק להתחמק. ובינתיים הכאב נוראי." הוא מצמץ כמו עיוור כמה פעמים, כמו לנקות את עיניו מעצם זר. "אנחנו עקשנים, בגלל זה אנחנו זקוקים להלקאה כזאת. כשאנחנו לא מסוגלים לסבול מכה נוספת בלי למות ממנה, אז אנחנו משתנים..." עמוד 209

אי אפשר לדרג.... מעל לסולם..

ביקורת בעיתון "הארץ": לחץ על הקישור
wikiquote - סול בלו



Novels and novellas
Dangling Man (1944)
The Victim (1947)
The Adventures of Augie March (1953)
Seize the Day (1956)
Henderson the Rain King (1959)
Herzog (1964)
Mr. Sammler's Planet (1970)
Humboldt's Gift (1975), won the 1976 Pulitzer Prize
The Dean's December (1982)
More Die of Heartbreak (1987)
A Theft (1989)
The Bellarosa Connection (1989)
The Actual (1997)
Ravelstein (2000)
Short Story Collectionss
Mosby's Memoirs (1968)
Him with His Foot in His Mouth (1984)
Something to Remember Me By: Three Tales (1991)
Collected Stories (2001)

הקורבן - סול בלו
The Victim (1947) - Saul Bellow
 




יום שני, 18 באוקטובר 2010

ברנהארד שלינק - אהבות מוברחות

הספר הוא אסופה של סיפורים. סיפורים על מערכות יחסים. לפעמים תחילתו של הסיפור בהתחלה, תחילת מערכת היחסים. לפעמים בנקודת משבר.
שלינק רגיש לתהליכים ולרגשות. האושר והשלווה של גיבורי הסיפור שבריריים כל כך, והופכים עם הזמן לייגעות, שיעמום ותחושת החמצה. יותר מכך - גם אם גיבור הסיפור פתר את הבעיה ונראה שהגיע סופסוף למנוחה ולנחלה - נטרפים הקלפים ומסתבר שהיתה זו אשליה בלבד. גם אם הגיבור משנה את התנאים הבעיתיים ומגיע לאיזון - בנקודת זו, שהיא שלב חדש בחייו ושונה לחלוטין מהשלב הקודם, לכאורה, נוצר מצב חדש שהוא אפילו בעייתי עוד יותר מהקודם. 
מזכיר את הטרגדיה היוונית?? אולי. במובן שאין אפשרות לברוח מהגורל או לשלוט בו.
עם זאת אין מדובר בסיפורים עצובים או מדכאים. מדובר בספר שבאופן מוזר ביותר אפילו אופטימי.
מכוון אותנו (אולי) לפתרון שהוא רוחני בתפיסתו - אין לברוח מהגורל או לשלוט בו. יש לזרום עם החיים ולא להיאבק במה שיש. ואולי זו רק האינטרפרטציה שלי..
ספר רגיש, מעניין, נוגע בחייו של כל אחד מאיתנו. כדאי לקרוא. מומלץ.

****  בסולם BOOK'S BLOG

יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

הרמן קוך - ארוחת הערב

ארוחת הערב שבין הזוג פאול לומן ואשתו קלייר, לבין אחיו של פאול  -סרז' ואשתו בבט, היא ארוחה מצמררת. חילופי דברים ומאורעות מתרחשים במהירות , מבלי שהמלצר הראשי יוותר, תוך כדי ההתרחשות, על טכס מדוקדק של הגשת ארוחת הגורמה במסעדה המפוארת.
התדמית של המשתתפים בארוחה משתנה כהרף עיין. מי שנחשב לאדם חלש, צבוע, חנפן, בעל אינטליגנציה ממוצעת מתגלה כבעל המוסר ואולי האנושי מכל הארבעה.
לעומתו אלו שנחשבו כאנשים אינטליגנטים, נורמטיביים, מתגלים כמסוכנים, אגואיסטים, אולי פסיכופטים, כל אחד בדרך שלו.

אני מעריצה את הכתיבה של סטפן קינג, ולא מצאתי לו מתחרים, אבל נראה לי שהפעם הרמן קוך "עבר את סטפן קינג בסיבוב".
באופן חד, ריאליסטי, ש"תופס אותך בגרון" הוא כותב באופן שאינו מרפה. אין מדובר בעוד ספר אימה, אלא בסיפור ריאליסטי, שהגיבור שלו הוא השכן  ה"נאור" שלנו, זה שאנחנו מכירים ומוקירים משך שנים.
אין זה מקרה ש"ארוחת הערב" הוכתר כספר השנה של הולנד בשנת 2009, שהה משך חדשים ארוכים בראש רשימת רבי המכר ונמכר במאות אלפי עותקים.
על העטיפה של הספר נכתב: "...הרמן קוך, איש טלוויזיה, פובליציסט וסופר הולנדי כתב רומן אמיץ ומטלטל שמערער כל הנחה מוקדמת של קוראיו ומתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית.."
הנושא של הספר, לדעתי, אינו רק באיזו מידה ההורים אחראים להתנהגות הילדים שלהם, אלא גם באיזו מידה הם  המודל ומושא ההערצה ממנו שואבים הילדים את הכוח המניע ואת התנהגותם האגרסיבית והפוגענית.
המרתק בספר ה"סטפן קינגי" הזה שהוא נכנס למודעות של הקורא באופן הדרגתי, ללא הכנה מראש.
ההבנה באשר למה שבאמת קורה "מכה" בחטף. "מקפיא את הדם" ומכריח את הקורא לשנות, למרות רצונו, את ההתיחסות שלו לגיבורי הספר.

.."ראיתי שעכשיו המנהל הוא שממצמץ, ועם כל הרצון הטוב שבעולם לא היה אפשר לקרוא לזה אפילו טיק, זה היה סימן לחולשה פתאומית. יותר מכך, זה היה סימן לפחד. לא הייתי מודע לזה, אבל ייתכן שמשהו בקול שלי - אמרתי את המשפטים האחרונים באיטיות רבה, הרבה יותר מאשר קודם בכל מקרה - היה יכול להדליק אצל המנהל נורות אזהרה..."(עמוד 232)

ספר מדהים. אחד הטובים שקראתי ובהחלט אחד מאלה שהשפיעו עלי וגרמו לי לחשוב משך כמה ימים רצופים על שאלות מהותיות וקיומיות.
כך שהייתי אפילו אומרת - ספר חובה.

 ***** בסולם BOOK'S BLOG

מי שמבין הולנדית יכול לשמוע ראיון ביוטיוב עם הסופר הרמן קוך
...http://www.youtube.com/watch?v=JfESPybmoiQ&feature=related